בית המקדש על קנבס
לאחרונה מצאתי תמונה ישנה שלי, שבה רואים אותי מצייר ציור אקריליק של בית המקדש. ברגע שראיתי את התמונה, עלו בי הזיכרונות – איך לפני חמש שנים קיבלתי הזמנה מיוחדת שעד היום אני זוכר היטב.
לקוח אספן של תמונות יודאיקה פנה אליי עם חלום – להכניס לביתו יצירה שתשקף את היופי והעוצמה של אחד המקומות הקדושים בתולדות העם היהודי. הוא סיפר לי שכבר בילדותו היה מתבונן באיורים ובשחזורים של בית המקדש, ותמיד חלם על ציור מקורי שייעשה במיוחד עבורו.
כבר מההתחלה הרגשתי שזו שליחות. הקדשתי שבועות לאיסוף מחקרים היסטוריים, תוכניות שיחזור ותיאורים קדומים. בתהליך העבודה היה לי חשוב במיוחד לדייק בפרטים הקטנים – מהחומה המקיפה את העזרה ועד הצללים בין הקורות. כל גוון נבחר בקפידה. אני זוכר שבמשך ימים ניסיתי למצוא את תערובת הצבע המדויקת לגגות האדומים, עד שהצלחתי להגיע לגוון שחי בעיני הרוח שלי.
הסטודיו שלי התמלא בריח צבעי האקריליק והטרפנטין, ואני שקעתי בעבודה שעות ארוכות. היה רגע מיוחד, באחד הלילות, שהשעה הייתה כבר כמעט שתיים לפנות בוקר. עמדתי מול הקנבס בשקט מוחלט, וצבעתי קו עדין לאורך החומה. זו הייתה תחושה של חיבור עמוק – כאילו לזמן קצר אני נוכח שם, בירושלים של פעם.
כשהציור הושלם, הוא הקרין תחושת הוד והשראה. ברקע ציירתי את העיר הקדומה עם הבתים וגגות הרעפים, ובמרכז התנשא בית המקדש בגווני כחול וזהב. מעבר ליופי החזותי, הרגשתי שהצלחתי להעביר את האנרגיה והכבוד שחוויתי בעצמי במהלך היצירה.
ברגע שעטפתי את הציור לשליחה, הרגשתי התרגשות גדולה וגם קצת געגוע. אחרי כל כך הרבה שעות ביחד, היצירה הפכה כמעט לחלק מהיומיום שלי. כשהלקוח סיפר שהציור תפס מקום של כבוד בביתו והפך לסמל של חיבור למסורת, ידעתי שעשיתי את הדבר הנכון.
אני מרגיש בר מזל שאני זוכה ליצור עבודות שמחברות אנשים לשורשים שלהם ושמשמחות אותם. כל ציור הוא סיפור – והסיפור הזה, של בית המקדש על קנבס, הוא אחד החשובים והמרגשים שעשיתי עד היום.